פרשת ואתחנן

בס״ד
השבת נקראת "שבת נחמו" על שם ההפטרה שנקרא בבית הכנסת, בסיום קריאת התורה, מספר ישעיהו (פרק מ') הנפתח בלשון: "נחמו נחמו עמי"(שם א'\ א') על כפילות הלשון הנ״ל (פעמיים "נחמו") נאמר בחז"ל :חטאו בכפליים שנאמר 'חטא חטאה ירושלים' (איכה אי/ה' ),ולקו בכפליים שנאמר כי לקחה כפליים בכל חטאתיה; (ישעיהו מ'/נ'), ומתנחמים בכפליים שנאמר 'נחמו נחמו עמי' (ילקוט שמעוני חלק ב' סימן תמ״ה)
דברי חז״ל אלה נתפרשו על ידי אחד מאחרוני מפרשי התורה (בספרו של הרב זלמן סירוצקין זצ״ל "אזנים לתורה" סוף פרשת ואתחנן) בזה האופן. אחרי המבול נצטוו בני נח (שארית פליטת המבול) ב-7 מצוות המהוות תשתית לחברה אנושית תקינה. ביניהן אסור רציחה, גניבה, ניאוף, ועבודה זרה, וכן החיוב להקים מערכת משפטית לדון את עבריני האסורים האלה. בעשרת הדורות בין נח לאברהם לא הצליחה האנושות לעמוד באיסורים אלה וממילא מנת חלקה של החברה האנושית נתמלאה בסבל, כאב ויסורים.
על מנת לגאול את האנושות מיסוריה נבחר אברהם וזרעו (עם ישראל), ולסייע ביעודם זה נתנה להם מערכת של תרי"ג (613) (פי תשעים) מצוות המחייבות התנהגות נעלה הרבה מעל הדרישות שהוטלו על שאר האומות. במשך תולדות עמנו חוזרת התופעה של "חטא בכפליים". כלומר, לא רק הפרת ברית התורה של תרי״ג מצוות, אלא אפילו פגיעה במסגרת של 7 מצוות שהוטלו על כל האנושות. ("חטאו בכפליים'- כאדם וכיהודי).
לא ביטל בורא עולם את בחירתו בעם ישראל, כפי שנשבע לאבינו, ועל מנת להחזירו ליעודו ("תיקון העולם במלכות ש-ד-י") יסרו בכפליים. פגע בו גם באסונות הטבע, שהם נחלת כלל האומות, וגם הביא עליו מערכת של נדודים, רדיפות, השמדות וחורבנות שכדוגמתם לא נודעו בתולדות אף עם אחר. ("לקו בכפליים= כאדם וכיהודי).
בסופו של תהליך, לפי חזון הנביאים, תולדות ישראל עתידה לבטא גם "תנחומים בכפליים": גם מדינה עצמאית הנבנית לתפארת מבחינה גשמית (כשאיפת שאר האומות), וגם מגדל אור רוחני המפיץ אור ה' אשר יביא את הגאולה הנכספת לכל האנושות (היעוד היהודי).
אחרי שנות אלפיים של גלות ויסורים אין ספור, זכינו למדינה עצמאית הנבנית בינתיים באופן גשמי יותר ויותר לתפארת. ועינינו נשואות ליום שיקוים בה גם את יעודה הרוחני. בבוא היום ההוא נזכה להגשמת דברי התנחומים של כל נביאי ישראל ובמיוחד דבריו של הנביא מיכה שאמר (בפרק ד): "והיה באחרית הימים יהיה בית ה' נכון בראש ההרים... ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ואל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... וכתתו חרבותם לאתים... לא ישא גוי אל גוי חרב... ושמתי את הצולעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום ומלך ד' עליהם מעתה ועד עולם".


 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך