פרשת מטות מסעי

אמרו חכמנו ז״ל: ״גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעשייה בעולם הזה ובעולם הבא...״ (משנה אבות פרק ו׳ -משנה ז׳). בלשון אחרת- עניינה של תורתנו הקדושה הוא להוסיף חיים; וגם בעולם הזה . אם כן אין אנו מופתעים למצוא בפרשת ״מסעי״ שנקרא השבת (במחוברת לפרשת ״מטות״ שלפניה) פרשיה מיוחדת של 25 פסוקים המורים לנו דיני הרוצח ושמירת הנפש בסמוך לאחר רישום ההדרכות הנחוצות שנתנו לבני ישראל לקראת כניסתם ארצה ־ קביעת גבולות הארץ ושיטת חלוקת הנחלות השבטיות בה, ועוד.

את הנושא הזה של שפיכות דמים סיכמה התורה באומרה: ״ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה; כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו״ (במדבר ל״ה/ל״ג). כפי המצופה אין התורה חסה כלל וכלל על רוצח במזיד והוא יומת בבית דין אם יש עדים למעשהו שהתרו( הזהירו) אותו לפני המעשה. חידושה של ה