פרשת קרח

השבת אנו פוגשים בקריאת התורה באסון שנבע ממחלוקת איש גדול ונכבד מאוד, ושמו קורח , שחלק על מנהיגותו של משה רבנו בטענה שהוא פועל מתוך נגיעות אישיות ומשפחתיות, ואינו שלוחו הנאמן של אבינו שבשמים. סביבו התלכדו רבים מסיבות שונות והגיע הדבר למימדי מרד ממש. הניסיונות של משה להרגיע את ההתקוממות לא צלחו ונוצר מצב המסכן את קיומו של עם ישראל. הרי אם אין משה אמת, גם תורתו אינה אמת, ובלי תורתו אין עמידה לעמנו.

מחוסר ברירה הלך משה "על כל הקופה" ובפנייתו אל הקב״ה ביקש לברוא בריאה חדשה להוכיח את אמיתתו. נענה משה בחיוב ונפתחה האדמה לבלוע את המורדים שהיו במקום אחד של המחנה, ועוד 250 איש נשרפו חיים ליד משכן הי.

המחלוקת היא נגע חברתי הרת אסון, הגורמת לא פעם להריסת בתים משפחתיים ומפעלים ציבוריים גדולים וחשובים, מה מקורה? על פי מדרש חז״ל כבר בבריאת אדם הראשון אובחן בו"יצר מדנים" כלומר, הרצון לבקר ולחלוק. לפי זה מתבקשת השאלה- מה הייתה כוונת הבורא (ית״ש) ליצור יצירה כל כך הרסנית המסוגלת ליטול כל חלקה טובה של החיים החברתיים והציבוריים של עולמנו?!

הוצע על ידי חכמי ישראל שכח המדנים (המחלוקת) שניתן לאדם הוטבע בו על מנת שיבקר ויתקוטט עם עצמו. הרי רצוי שמעשיו דיבוריו ואפילו מחשובותיו של האדם יעברו תחת שבט הביקורת מפני שתמיד יש מקום לשפרם אם הם טובים, יכולים להיות עוד יותר טובים, וכל שכן אם הם רעים.

רצון בוראינו(ית״ש) שהאדם יהיה מתוקן כמה שיותר בכל התחומים ועל כן יצר אותו(ית״ש) עם הכח שיוכל בניתוב הנכון להביאו אל המעלה המכונה "נזר הבריאה". מפאת גאוותו הפסולה אין אדם אוהב את הביקורת ולכן לא פעם הוא מוציא לפועל את אותו הכוח המבורך שמוטבע בו, לבקר את זולתו ובכך גורם רע לעצמו, לזולתו ולכל סביבתו.

אשרי האדם היודע למדוד את התנהגות עצמו ושואף לתיקון תמידי.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך