פרשת בשלח

23.01.2018

בשלוש פרשיות נפרדות התורה מתעדת את פרטי המאורעות שבמסעות בני ישראל במשך 40 שנות נדודים במדבר. אירועי המסע הראשון ממצרים ועד רפידים, סמוך להר סיני, מתועדים בפרשתנו השבוע . המסע השני מהר סיני ועד קדש ברנע מתועד בפרשת בהעלותך שבספר במדבר. והמסע האחרון מקדש ועד ערבות מואב, בעבר הירדן המזרחי מול יריחו, מתועד אף הוא בספר במדבר בפרשת חוקת.

גם היום מסעות מדבריים, אפילו למטיילים מבוגרים ואף לחיילים, אינם עוברים בלי תחושות של אי נוחות המובעות לא פעם "בקיטורים" ("תלונות" בלשון המקרא). על כן, אין אנו מופתעים שבכל שלושת המסעות הנ״ל מופיעים בתורה מירמורי בני ישראל כלפי משה ואהרון, מנהיגיהם, וממילא כלפי הקב״ה משלחם (ית״ש) בדברים בוטים. לדוגמא מצוטטים בני ישראל בפרשתנו בהגדים כגון אלה:"... המבלי קברים במצרים לקחתנו למות במדבר...?"; או "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים..."; או "... למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת מקני בצמא?"

מבדיקת הכתובים השונים המתעדים את המסעות הנ״ל עולה שכלפי המתלוננים בשני המסעות המאוחרים יותר תגובות ה' היו חריפות וקפדניות ואף הסבו עונשים מסוימים. לעומת זאת בסדרת המסעות הראשונים, עליהם אנו קוראים השבת הזאת, אין בכלל התייחסות מצדו של הקב״ה לעצם התופעה של מרמור העם, למרות סגנונו הבלתי ראוי. הרי, ללא שום קפידה, בכל פעם מחדש מדריך ה' את משה כיצד לפעול על מנת להקל על מצוקת העם.

כך בים: ..." הרם את מטך ונטה את ידך על הים..."; ובמרה: "ויורהו ה' עץ"; וכך במשבר הלחם שבמדבר סיני:,ויאמר ה'... הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"; ושוב במחסור המים שברפידים: עבור לפני העם... והכית בצור". לכאורה התופעה הזאת טעונה הסבר.

לנו נראה להסביר שכשם שאבא צעיר נהנה מכך שילדיו הקטנים רואים בו כתובת הבלעדית לפתרון בעיותיהם, ואינו מקפיד כלל על התבטאותם הנובעת ממצוקותיהם (לפעמים היא מחוצפת מאוד); העיקר שיווצר קשר של תלות בין ילדיו ובינן ויכירו בו כאבא הטוב ומיטיב ו״הכל יכול". כך חשוב היה לבורא עולם (ית״ש), בשלב הראשון לאחר יציאת מצרים, שבניו (עם ישראל הצעיר) יכירו בו, שהוא המצוי, המשגיח ובעל היכולת למלא את כל צורכיהם. והרי אותו קשר של תלות שנוצר, דווקא בהוויה המדברית, בין ישראל ואביהם שבשמים איפשר לקב״ה, בשלב הבא בהר סיני להיות דורש מבניו ציות מלא וקפדני על תרי״ג מצוותיו.

אם נמשיך המשל והנמשל הנ״ל נוסיף, שכשם שכל אבא מצפה שבניו ידעו כבר בהתבגרותם להתבטא גם בשעות משבר בלי חוצפה וכפיות טובה; ועלול הוא להקפיד כאשר יתאכזב בדבר הזה; כך הקב״ה היה יכול לצפות ש״בית החינוך המדברי" שהקים ישפיע על בניו שלא יצטרך לשמוע במסעות המאוחרים אותו סגנון מירמור ששמע מהם במסע הראשון, וזה לא קרה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך