פרשת מקץ

13.12.2017

"ואת שם הבן השני קרא אפרים

כי הפרני אלקים בארץ עניי"

 בראשית מ"א:נ"ב

 

 

על התבטאותו זאת ("בארץ עניי") של יוסף בקריאת השם אפרים כתב רבי דון יצחק אברבנאל (1437-1508, חי בפורטוגל, ספרד ובאי ציצילא) בפרושו לתורה את הדברים האלה: "שהיה קורא למצרים, עם כל מעלתו שמה, 'ארץ עניו' להיותו נפרד מאביו ומארץ הקודש. להגיד שלא שכח את בית אביו וארץ מולדתו, עם כל הגדולה והגבורה שהיה לו, ועושר התבואה אשר בידו". אין כמו הפרשן הנ"ל (אברבנאל) שידע על בשרו מה שהוא מתאר כאן ברגשי יוסף בשעת גדולתו במצרים. הגלות יכולה לפעמים להצטייר ככלוב של זהב אבל עדין כלוב הוא. כאשר יכול השלטון בארצות הגולה להנות מכשורם, ממונם ונאמנותם של היהודים יעלו אותם למשרות גבוהות מאוד. המסתנוורים מברק הזהב, מבין היהודים ידמיינו לעצמם שמצאו תחליף לארץ ישראל. אולם במשך הזמן הקצר או הארוך לומדים גם אלה שהגלות במהותה עונש היא, ורק בארץ ישראל יכול היהודי לזכות לחרות אמיתית ולגאולה שלמה. צדק יוסף בהרגשתו שהוא בארץ עניו, כי מיד לאחר מותו ומות אחיו קם פרעה "אשר לא ידע את יוסף" - כלומר, לא רצה לדעת ולהכיר בתרומה שתרם יוסף לארץ מצרים. האברבנאל עצמו שימש כשר האוצר ויועץ בכיר לשלושה מלכים בשלוש ארצות וברח מכל שלושתן על מנת להציל את חייו.