פרשת וישב

10.12.2017

"כי גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים

וגם פה לא עשיתי מאומה כי שֹׂמו אֹתי בבור"

בראשית מ':ט"ו

 

"מי שהודה בארצו - נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו - אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו...שאמר 'גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים' - נקבר בארצו. משה - שלא הודה בארצו, שנאמר: 'ותאמרנה (בנות יתרו) איש מצרי הצילנו מיד הרֹעִים' (שמות ב':י"ט) - לא נקבר בארצו". (על יסוד דברים רבה פרשה י"ב / אות ה') כמה תמוהים הם דברי חז"ל אלה! הרי - אם דִבֵּר יוסף אמת מדוע מגיע לו פרס? ואם דבר משה אמת מדוע נענש על כך? וכי היה יכול יוסף לומר שהוא גֻּנַּב ממקום אחר, כאשר במציאות הוא גֻּנַּב מארץ ישראל?! וכי היה יכול משה לומר לבנות יתרו שהוא בא מארץ ישראל כאשר הוא באמת בא ממצרים?! יתכן שלוּ היה יוסף אומר שגֻּנַּב מ"ארץ כנען" לא היו יכולים חז"ל לציין את שבחו, כי באותה שעה "הכנעני אז בארץ"; וגם התורה מכנה את ארץ ישראל בשם "ארץ כנען". השם "ארץ העברים" אינו מופיע בכל התורה כולה פרט לכאן כמוצא פיו של יוסף. כלומר, כנגד המציאות הניגודית הנראית לעין, הפיץ יוסף שהארץ שייכת למשפחת אברהם העברי ולא לכנעני. ואילו משה - אם היה אומר על עצמו "איש עברי" הבא מארץ מצרים, ספק אם יכלו חז"ל להטיל עליו אשמה כלשהי. אולם בנות יתרו, הן אשר ספרו עליו כ"איש מצרי", והניחו חז"ל שכך התבטא משה. ואם כן אפילו במשפחתו לא הודה.   

הלֶקח מכאן הוא שיהודי - בכל מקום ובכל מצב שנמצא, צריך להיות גאה ביהדותו, ואף צריך להרגיש שמקומו הטבעי הוא ארץ ישראל, אפילו כשנולד וחי בארץ אחרת!

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך

מצה עשירה