חנה - מעיין של תפילה

26.11.2017

מתוך הספר 'שירת עלמות' - פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל

ראשי פרקים

א. חנה - מקור להלכות תפילה

ב. עקרות לשם תפילה

ג. חנה המקלסת

ד. חנה המשוררת

ה. תפילת אישה - תפילת יחיד

 

א. חנה - מקור להלכות תפילה

הופעתה של חנה על במת התנ"ך אפופת תפילה; זו שקדמה ללידתו של שמואל הנביא וזו שלאחריה. היות חנה נטועה בעולם התפילה בא לידי ביטוי בגיוון הרב של הבעות ו'מצבים'; תפילה דיבור, שיח, שאלה, שפיכת שיח, על ה', לפני ה', אל ה', מעם ה'.

 

ותתפלל על ה' ובכה תבכה (א,י)

והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' (א,יב)

וחנה היא מדברת על לבה (א,יג)

ואשפוך את נפשי לפני ה' (א,טו)

מרוב שיחי וכעסי דברתי (א,טז)

שלתך אשר שאלת מעמו (א,יז)

אני האישה הניצבת... להתפלל אל ה' (א,כו)

אל הנער הזה התפללתי... את שאלתי אשר שאלתי מעמו (א,כז)

ותתפלל חנה ותאמר... (ב,א)

תחת השאלה אשר שאל לה' (ב,כ)

להפתעתנו חנה משמשת גם מקור להלכות תפילה לדורות. ממנה שאבו חז"ל דינים רבים:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו ליבן לאביהם שבשמים (משנה ברכות ה,א).

מנא הני מילי? אמר רבי אלעזר: דאמר קרא 'והיא מרת נפש' (ברכות ל,ב).

'מרת נפש' נתפרש לחז"ל במשמעות של יראת-נפש, ומכאן למדו לכוונת הלב.

אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא איכא למישמע מהאי קראי דחנה [=כמה הלכות גדולות יש לשמוע מפסוקי חנה]:

'וחנה היא מדברת על לבה' - מכאן למתפלל שצריך שיכוון לבו.

'רק שפתיה נעות' - מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו.

'וקולה לא ישמע' - מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

'ויחשבה עלי לשכורה' - מכאן ששיכור אסור להתפלל.

'אנכי האישה הנצבת עמך בזה' - מכאן שאסור לישב תוך ארבע אמות של תפילה.

(ברכות לא,א)

אפילו מרכיבי-תפילה בראש השנה וביום הכיפורים, ימי התפילה המובהקים ביותר, נשאבים מתפילותיה של חנה: 

מניין לנעילה [=ריבוי תפילה]? ...'והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''  - מכאן שכל המרבה בתפילה נענה (ירושלמי

ברכות ד,א).

הני תשע דראש השנה כנגד מי [=תשע ברכות בתפילת מוסף של ר"ה]? אמר רב יצחק דמן קרטיגנון: כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפילתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה (ברכות כט,א).

ועוד נשוב לרעיון היחודי הטמון בזיקת תפילת ראש השנה דווקא לחנה, האישה המתפללת.

חנה מזוהה כל-כך עם מושג התפילה, עד שהצביעו חז"ל על נוסח תפילתה כמקור לשמונה-עשרה, לתפילה הרווחת ביותר והמובהקת ביותר. כך שנינו בילק"ש (ח"ב פ):

'ותתפלל חנה' - מכאן אנו למדים שנשים חייבות בתפילה, שכן חנה היתה מתפללת י"ח ברכות.

רמה קרני בה' - מגן אברהם.

ה' ממית ומחיה - מחיה המתים.

אין קדוש כה' - האל הקדוש.

כי אל דעות ה' - חונן הדעת.

ונכשלים אזרו חיל - הרוצה בתשובה.

מוריד שאול ויעל - המרבה לסלוח.

שמחתי בישועתך - גואל ישראל.

מקימי מעפר דל - רופא חולים.

שבעים בלחם נשכרו - מברך השנים.

רגלי חסידיו ישמור - מקבץ נדחי עמו ישראל.

ה' ידין אפסי ארץ - אוהב צדקה ומשפט.

ורשעים בחושך ידמו - מכניע זדים.

ויתן עוז למלכו - בונה ירושלים.

וירם קרן משיחו - את צמח דוד.

אין צור כאלהינו - שומע תפילה.

אל תרבו תדברו גבוהה - שאותך לבדך ביראה נעבוד.

יצא עתק מפיכם - הטוב שמך ולך נאה להודות.

ויתן עוז למלכו - עושה השלום.

הרי שמונה עשרה ברכות שהתפללה חנה.

מדרשי חז"ל מעצימים את כוח תפילותיה של חנה, כפועלת ישועות לדורות. כאחד מצדיקי הדור היא מצילה מדינה של גיהינם את עדת קורח, הלוויים בני שבטה (ילקוט שמעוני ח"ב צד):

עדתו של קורח היתה שוקעת ויורדת, שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם: 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'.

כאמור לעיל, נתייחס להלן לשאלה מדוע הפכה אישה להיות מעין 'עמוד של תפילה' בתנ"ך, ומה ראו חז"ל להסמיך עליה כל ענייני התפילה הנזכרים. כאן נצביע על היבט אחד המיוחד לאישה דווקא; העקרות.

 

ב.  עקרות לשם תפילה

במימרת חז"ל שצוטטה לעיל נאמר כי "בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה", שכן זהו יום קבלת התפילה בבחינת "קראוהו בהיותו קרוב". מצינו בהקשר זה מאמר חז"ל מופלא, ונורא: כל העקרות לא באה אלא לשם 'הפקת' תפילה לרצון שמים (יבמות סד,א):

אמר רב יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.

להלן אמירה חז"לית מפורשת בעניין עקרותה של חנה והמצוקה המשפחתית הבולטת (מעין רחל אשת יעקב) בהיות צרתה רבת-בנים.

שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שנאמר: 'וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה' (א,ו).

רש"י: ותתפלל... (בבא בתרא טז,א)

מלים נוקבות אלו "בעבור הרעימה" הוסבו בדרש חז"ל ממשמעותן הפשוטה, כהתגרות בין צרות זו לזו. הן הפכו לציון המטרה הנסתרת של פנינה: כדי להרעימה כלפי שמים 'ותתפלל'.

מילת מפתח בהקשר זה היא התרעומת ("הרעימה"). והנה מוצאים אנו מדרשי חז"ל, הנסמכים על פסוקים, המדגישים את מידת התרעומת שחנה אחזה בה. הווי אומר, במסכת תפילותיה נתבצר מקום לא רק לשבח ולהודיה,

כשירתה, אלא ל"הטחת דברים כלפי מעלה". גם 'סגנון' תפילה זה, וכוח תפילה זה - מחנה למדנו. כך למדנו במסכת ברכות (לא,ב):

חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנא': 'ותתפלל על[1] ה' '...

אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנא': 'ואתה הסבות את לבם אחורנית'. מניין שחזר הקב"ה והודה לאליהו? דכתיב: 'ואשר הרעותי'...

משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנא': 'ויתפלל משה אל ה' '. אמר משה לפני הקב"ה; בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא שגרם שעשו את העגל...מניין שחזר הקב"ה והודה לו למשה? שנא': 'וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל' (הושע ב').

'אם ראה תראה בעוני אמתך'. א"ר אלעזר: אמרה חנה לפני הקב"ה: רבש"ע, אם ראה - מוטב, ואם לאו - תראה![2] אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיוון דמסתרנא משקו לי מי סוטה [=כיוון שאסתתר ישקו אותי מי סוטה] ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנא': 'ונקתה ונזרעה זרע' - מלמד שאם היתה עקרה נפקדת.[3]

'וחנה היא מדברת על לבה'. על עסקי לבה. אמרה לפניו: רבש"ע, כל מה שבראת באישה לא בראת דבר אחד לבטלה; עיניים לראות, ואוזניים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידיים לעשות בהן מלאכה, רגליים להלך בהם, דדים להניק בהן. תן לי בן ואניק בהן.

נימות תפילה אלו מוכרות לנו בתפילותיהם של צדיקים יסוד עולם, הגוזרים אומר והקב"ה מקיים. 'תרעומת' זו כלפי שמים בנויה על ביטחונו של הצדיק כי הוא יכול, כביכול, 'ללחוץ' על הקב"ה, אשר ייענה לו בוודאות. חנה עומדת בשורה אחת עם משה ואליהו שגדולתם עמדה להם בהטחתם כלפי שמים.

אכן, תפילות בוטות כאלו - סכנתן מרובה. יש בהן התרסה כלפי שמים ורק א