האמון המשפחתי

26.11.2017

מתוך הספר 'שירת עלמות' - פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל

 

פרקי "אורות", ישראל ותחייתו - הרב א.י. הכהן קוק, הארות לפסקה כו

 

ראשי פרקים

א. אהבה, אמונה ואמון

ב. אהבת כלל הברואים ואהבת עם ישראל

ג. טיבו הנעלה של הקשר שבין איש לאשתו

ד. משמעות החיים וערכם מול מצוקות הקיום

ה. המעילה המשפחתית – הרס העולם

ו. מעמקי הנפש והשתוקקותם לדבר ה'

ז. האמונה והאהבה - המנוף לחיוניות ויצירה בכל מערכות החיים

ח. חיים רוחניים מלאים – בזיקתם לחיים ולמציאות

ט. הזוגיות – הוויה של חיבור והתמזגות לישות אחת             

 

א. אהבה, אמונה ואמון

אמון - במובן נאמנות, נאמנות במשפחה בין בני הזוג בנויה על בסיס איזושהי אמונה שבאמצעותה נוצר אמון הדדי. יש קשר הדדי בין אמונה לנאמנות - בין בני הזוג, בין בן אדם לחברו, לערכיו.

אין נאמנות אמיתית ושלמה ללא אמונה, אמונה אינה דת. המציאות העולמית, הקיומית היא תוצאה והופעה של גילוי חיים מנותקים מהאלוקות. האמונה אינה הסכמה שכלית "אני מאמין שהאלהים קיים", היינו אני מסכים שהאלהים קיים. אמונה משמעותה לחיות את האלהים בי, לגלות את האלהים בחיי. האמונה אינה מתחילה בנו, היא טבועה בנו. האלהים מחיה אותנו, הבורא הוא מקור החיים, האדם חי מהבורא. הבורא מתגלה באדם. האמונה אינה מתחילה מאיתנו ואינה תלויה במידת הכרתנו בה. האמונה היא טבעית, היא שורש המציאות ואמיתתה, ואינה מותנית בהכרתנו בה. האמונה אינה נשארת רק במצב של חיות אלא היא מתפתחת לרמה של מודעות - הכרה. חובת האדם לשאת ולתת באמונה, לברר וללבן ולהפנים ולחיות את האמונה מתוך לימוד ובירור שכלי. מתוך כך הוא מיישם את תוכני החיים של האמונה בפועל ע"י קיום מצוות.  

"קודם יקבל על עצמו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות". בכל אדם מתגלה הבורא, ובכל אדם יש דרגה בסיסית של אמונה מכיוון שהאלהים מתגלה בו, גם אם עדיין אין הוא מודע לכך. אך כמובן שאין להישאר ברמה זו של האמונה החבויה בתוכו. ללא גילויה - האדם מיוסר וחסר חיות אמיתית. לפיכך אנו משתדלים להיות בחיריים, ולגלות ולחשוף את הקשר הפנימי לבורא בדרגה עמוקה יותר.

האלהים מאמין בנו, מקושר אלינו - זוהי אהבה. לחיות את זה - יקרא אמונה.

 

ב. אהבת כלל הברואים ואהבת עם ישראל

   המאמין הראשון זהו האלהים, הוא נותן אמון בעולמו ולפיכך העולם קיים. האדם מגלה שהבורא מאמין בנו. העובדה שהבורא נותן לכל ברייה וברייה חיים יחודיים מבטאת שהוא אוהב אותנו, מתגלה ומופיע בנו, בכל אחד מאיתנו. ההופעה האלוהית האינסופית מתפרטת לפרטים. בברכת אהבה רבה הסמוכה לקריאת שמע אנו חותמים הברכה  "בא"י אוהב עמו ישראל" - ה' בחר ומחיה את עם ישראל בצורתו המיוחדת. הבורא אוהב את כל הברואים, כי בכל מקום שיש חיים - יש גילוי לקשר האלוהי, אלא שיש סוגים ורמות שונות של קשר. ולעם ישראל יש גילוי קשר מיוחד של הופעה אלוהית כיוון שיש לו תפקיד רוחני מיוחד, לפיכך מודגש הקשר שבין האלהים לעם ישראל. "האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קווית (המשך ישיר, תוצאה ישירה) מאותה אמונה גדולה השרויה בעומק האהבה הפועלת ברוח חיים בשכל עליון מפואר בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם". ולעומתה "המעילה המשפחתית (נתק בין בני הזוג במשפחה אינו קלקול משפחתי מקומי אלא הרס וערעור של יסודות חריפים יותר) היא מהרסת את האישיות היסודות, המעמידות את היצירה וכוחותיה בעולם הכללי, לשחרר את העולם המעשי והרוחני".

 

ג. טיבו הנעלה של הקשר שבין איש לאשתו

הרס המשפחה והפרת הנאמנות המשפחתית הם ערעור של יסוד האמונה. מי שלא יורד לעומק הקשר שבין איש לבין אישה, מזלזל בו ומערער אותו - מערער את כל יסודות האמונה. המשפחה היא - עולם בקטן, הפרת הנאמנות והשלמות המשפחתית מגלה שאין לך באמת אמונה, שלא הבנת את היסוד שמסביבו העולם בנוי. נישואי איש ואישה אינם רק טכניים-תועלתיים, אפילו לא נפשיים המעוגנים ומוסדרים בחוזה משפטי. זה הרבה יותר עמוק, זה ביטוי של הקשר שבין הבורא לעולמו, כמו שהבורא קשור לעולמו כך האדם קשור לבן/בת זוגו. מתחתנים לא לצורך הרגשה טובה, ואפילו לא לצורך הבאת ילדים אלא לגלות את הבורא. הבחירה של האיש בבת זוגו, ברקמת חיים משותפים, הינה מתוך תודעה, הכרה והרגשה פנימית, מתוך אמון הדדי שיחדיו ישכילו להמשיך את האהבה והאמון האלוהי בבריאה. האהבה ההדדית בין בני הזוג הינה ביטוי לאמון ההדדי המוחלט והנכונות להקריב ולתת את כל ישותך, לתכלית הנעלה של הופעת המגמה האלוהית בעולם. בקשר שבין איש לאשתו יוצא לפועל הקשר שבין הבורא לבין עולמו. להתחתן - זה להאמין. התוצר של הקשר הזוגי הוא הבאת חיים -  ההולדה. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו... ויהיו לבשר אחד" - ע"י הוולד (רש"י). כאמור, גילוי הקשר שבין האיש לאישה אינו טכני אלא אמוני, שמכוחו ניתנה להם ע"י הבורא הזכות להיות שותפים ביצירת חיים, עם הבורא. הבורא אינו יכול להתגלות בעולמו מבלי שהאיש והאישה יתחתנו. אין תוספת גילוי חיים של הבורא ע"י הופעת חיים בעולמנו אלא באמצעותנו - על ידינו. תוכן תפישת המשפחה בישראל הוא גילוי הבורא בעולם ע"י הוספת חיים בעולם.

 

ד. משמעות החיים וערכם מול מצוקות הקיום

   הבנה מעמיקה של משמעות התפקיד המשפחתי מקנה לנו יכולת לעמוד בקשיי החיים היומיומיים מבלי שהם יגרמו לנו בקטנותם לנפול למצוקות נפשיות וליאוש מהחיים. רק הבנה גדולה של משמעות חיי המשפחה נותנת לנו כוחות להתמודד עם הבעיות בחיים; בחברה ובמשפחה, התמודדות מתוך כוחות מבלי להישחק בהבלטת חסרונות הזולת, ולקטר על בן ובת הזוג שאינם עומדים בציפיות. גובה האידאל נותן ערך ומשמעות למשימת החיים של המשפחה, ויש להבין ולהכיר שזו משימה אחת מיני רבות של בורא העולם: הבורא מקרין המון אהבה ואמון בנו, הרבה סבלנות. כי האכזבה והריחוק שלנו מהציפיות האלוהיות, ללא הסבלנות אין קץ שלו, היתה מביאה חלילה לחורבן נורא, אך מאהבת הבורא אותנו הוא נוהג עמנו בסבלנות, מאמין בנו, נותן לנו כוחות. פעם אחת התאכזב הבורא מהעולם, מדרדורו המוסרי, והביא מבול, ומאז הוא נשבע שיותר לא יביא מבול לעולם. ה' כרת איתנו ברית - הקשת. הנביא מלאכי בפרק ג אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך ואתה בגדת בה", כך אומר הנביא לשבי ציון. חַבֵרָה - זהו חיבור, קשר חיים. כשם שכרת ה' ברית עם עולמו שלא יחרב, הוא אוהב אותו, קשור אליו, ומחיה אותו בכל שעה, כך הוא הקשר שבין איש לאשתו ולכל המשפחה. ההכרה שהמשפחה היא תוכן אלוהי עמוק של אמון מוחלט שרק שני בני הזוג יכולים לגלות אותו, מאפשרת מתוך הקשבה הדדית ונכונות פנימית עמוקה של נתינה והענקה וותרנות הדדית, מתוך כך רצון וכוח פנימי - להיות שותף לבורא ללדת וליצור חיים חדשים. רק מתוך כך ניתן לצאת למהומת החיים, למורכבותם, לסיבוכיהם ולעמל הפרנסה. מתוך עומק האהבה של הבורא אלינו, שרויה אמונה גדולה ש"פועלת ברוח חיים בשכל עליון ומפואר" - בכוח הרוחני המחיה את העולם, ב"סדר ובהתאמה" - הבריאה לפרטי פרטיה מתואמת ומחוברת בהרמוניה נפלאה. כל יצור וכל נברא יודע את מקומו, עניינו ותפקידו בבריאה ומזדהה עימו, כך משתלבת הבריאה עם הרצון האלוהי וממלאה את יעודה. אף אנו, בני האדם, ראויים להתחקות אחר המחשבה והרעיון האלוהי בהציבו אותנו במרכז ההוויה העולמית, להשתלב בו לשכלול העולם בצדדיו המעשיים ובעיקר הרוחניים. כמו שהבורא קשור אלינו, מחיה אותנו באופן בלתי פוסק, כך נובע האמון המשפחתי בין שני בני הזוג. כל אחד עמל להופיע את כישרונותיו היחודיים להוסיף ברכה בעולמו של הקב"ה עם אשתו בהתאמה ובהרמוניה, מכאן "שלושה שותפים באדם: אביו ואמו והקב"ה". על גבי התשתית האנושית מופיע השותף השלישי - הקב"ה. הקשר האנושי מקבל את שלמותו בחיבור כלפי מעלה.

נסכם ונאמר שיש שלושה רבדים של התקשרות בין בני זוג. דרגה ראשונה של אהבה - תועלתנית - לא להיות בודד. דרגה שנייה - הקניית ביטחון, יכולת לגלות סוד עם הזולת. דרגה עליונה - חיבור בין השניים עם אידאל משותף. אני ממשיך את הקשר האלוהי שמתגלה בי עם בן/בת הזוג. הבורא בורא את עולמי, מאמין בי, מחיה אותי, אוהב אותי, ואני מממש את האמון הזה - את הקשר הזה, עם בן/בת הזוג שלי. אנו מתחברים יחד כדי להמשיך ולגלות את הבורא, ההופעה האלוהית מופיעה על בני הזוג ששכינה ביניהם וממשיכה אותה ביצירת חיים חדשים -  הילד.

 

ה. המעילה המשפחתית - הרס העולם

   במעילה בהוויה המשפחתית יש הריסה של מרקם חיים שעל גביו הבורא יכול היה להתגלות בעולם, לשכלל את העולם המעשי והרוחני. מי שמאבד את האמון שלו במשפחה - מאבד את האמון שלו בעולם. היאוש הוא איבוד התשתית שבאמצעותה אתה מתקשר אל העולם ביחס של אהבה, של חיים, של קשר אמיתי, והכל נהפך להיות ציני, ענייני, תועלתי. המשפחה היא הביטוי היותר שלם ליצירת קשר של חיים, אמון. הקשר המשפחתי הוא הבסיס לבניית העם כולו. בתוך המשפחה האדם יוצר קשר אמיתי של חיים שלא מתוך תועלתיות ושיקולים זרים. חשיפת קשר החיים העמוק במשפחה מקנה לאדם בסיס בריא להסתכל על המציאות כולה, על החברה, על העם ועל כל המציאות - במבט אוהב ומתוך שותפות אמיתית. זוהי הבטה פעילה המקרינה אהבה ואמון הדדי ברובדי החברה השונים והמורכבים.

 

ו. מעמקי הנפש והשתוקקותם לדבר ה'

"האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו", קשר מהותי, "כששתיהן סומכות בנשמה בשלמותו וכשאור אחד מהם שלם לגמרי מתעוררת השניה מיד בכוחה ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מילואה".

 

ובאורות התשובה: "אמנם ממעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה".

הרב זצ"ל נלחם בתפישה הפסיכולגית הפרודיאנית שבמעמקי הנפש ישנם דחפים אפלים - יצר המין ויצר המוות, והאגו של האדם רק עושה סדר בדחפים לרככם כלפי חוץ ולעשות ממנו בן אדם, אישיות. הרב זצ"ל באורות הקודש נלחם בטענה זו וטוען להפך, במעמקי הנפש יש באדם עומקים רוחניים עצומים, עמוקים הרבה יותר ממה שהפסיכולוגיה האנושית גילתה בנפש. במעמקי החיים יש דחף מתמיד של התקדמות לשכלל את העולם המעשי והרוחני. דחף זה נובע מדחף הבורא להחיות אותנו, ולהוסיף חיות בעולם, זהו הבסיס של הנפש. אמת, כשכוחות החיים הללו יוצאים אל הפועל, מתעוררים גם דחפים של הרס ושל תאוות (יצר הרע), שהרי זה לעומת זה ברא ה' אלהים, יצר טוב וכנגדו יצר רע. פעמים, הרע כובש ומשתלט על הופעתו והתנהגותו של האדם, אך בתוך תוכו האמת הפנימית מתייסרת וזועקת לגילוי הופעתה בחיים במילואם. אנו מעצבים את תבנית היחסים בינינו על בסיס הקשר בינינו לבין אלהים. כל התרבות הפסיכולוגית המודרנית מנתקת את הקשר בין האלהים: תאולוגיה ופילוסופיה, לבין הקשר בין איש לאשתו שזה קשר של פסיכולוגיה. הטיעון המרכזי שהרב מדגיש בפסקה הוא שהקשר האנושי כולו נובע ויונק מתוך החיבור לשורשים האלוהיים הטמונים בתוכנו ומתגלים דרכנו. משפחה דתית איננה משפחה רגילה בתוספת מאפיינים חיצוניים דתיים של כיפה, חצאית, כיסוי ראש, וכדומה, אלא, משפחה שהיחס הדתי שלה לאלהים מאציל על אורח החיים שלה ועל היחסים הבין-אישיים בתוכה.

 

ז. האמונה והאהבה - המנוף לחיוניות ויצירה בכל מערכות החיים

הנפש היא הגילוי של הבורא. "נפגשות באדם האמונה והאהבה, כשאחת מהן מופיעה באופן שלם במלוא צורתה, מתעוררת השנייה מיד בכוחה, יוצאת מעומקי הנפש להאיר בכל מילואה". אין אדם מוכשר לשום כוח רוחני בעולם בשלמות גדולה כזו כפי שהוא מוכשר לאמונה ואהבה. שני הכישרונות הללו מכוונים בראש וראשונה כלפי הבורא, ומתוך כך לכל מעגלי החיים השונים בתוך המשפחה הקרובה והרחוקה, ביחסים האנושיים והחברתיים, לעם, לעולם, לבעלי-החיים, מעגלים מעגלים... "וזה אות שבכוחות אלו כל יסודות הוויית מהותיותו", הם הרבדים היותר עצמיותיים של האדם. כאן טמון השורש הכי עמוק של החיים שלו, ובזה האדם מתדמה לבוראו. כשם שהבורא בחר לברוא את העולם, משמע, הוא אוהב את העולם, הוא מחיה אותו, מ