יום הכיפורים - יום חירותינו

מדינת ישראל אחרי כ- 70 שנות קיומה עדיין נאבקת לשמור על חרות עם ישראל בארצו; ואשרינו שכחיילי  צה״ל אנו זוכים להיות חלק מהמאבק הזה.

כל כך חשובה וגדולה החרות בעיני היהדות שסביבה נקבעו כל מועדי ישראל הכתובים בתורה.

במועד הפסח חוגגים את היציאה של אבותינו מעבדות לחרות ואף מכנים את החג - "חג החרות". [מידי שנה עלינו לשחזר בטקסיות את השעבוד הגופני ואת השחרור ממנו ובכך לנסות להרגיש את עצמנו כאילו היינו שם ויצאנו בעצמנו מכבלי העבדות , וכל זה כדי שנפנים ונעמיק את ערך החרות הפיסי],

במועד חג השבועות אנו מאושרים בהזכירנו את המעמד הגדול והחד-פעמי אשר בו נתגלה בורא עולם בהר סיני בנוכחות כל בני עמנו לשחררנו מכבלי התרבות האלילית שהיתה נחלת כל עמי קדם. [התרבות ההיא היתה פראית, אכזרית ומושחתת ועד היום אנו מברכים את נותן התורה שבאמצעותה עלינו רוחנית ומוסרית לראש סולם ערכי אנוש; ואף תרמנו רבות להעלות איתנו חלקים נרחבים של האנושות משפלותם]

מלבד השעבודים הגופניים והתרבותיים, נותר עוד שעבוד אשר בו האדם הפרט׳ משעבד את עצמו תחת כבלי יצריו הבהמיים. האדם מודע שהוא אינו בהמה - הרי הוא נברא בצלם אלקים ונעלה הוא מאוד מן הבהמה; ואף על פי כן, לא פעם נופל הוא בהתנהגותו לרמת הבהמה. כל היותו מצטמצמת בסיפור יצריו הגופניים בלי שום התחשבות בזולת; ומתבטלים אצלו כל הערכים שהיה רוצה להגשימם על פ׳ פנימיותו. הוא נעשה עבד לאותן המידות המשפילות של קנאה, תאווה ורדיפת הכבוד המדומה, ואינו מוצא את הכוחות להשתחרר מעבדות זו.

על מנת לשחררנו מאותו השעבוד המדכא והמעציב כל כך, יעדה היהדות יום אחד בשנה (ועוד תשעה ימי הכנה מקודם) לסייע בידנו להשיג את העצמאות הנכספת. יום שאין בו תחרות וקנאה שהרי כולם שווים בו בביטול מלאכה; ויום שמושבתת הפעלת יצרי התאוה שהרי נאסרו בו אכילה, שתיה וחיי אשות. ממילא הוא נהפך ליום המוקדש כולו לחשבון הנפש ושיקום דמותו הרוחנית. באוירה כזאת נפתח דף חדש והאדם נעשה בן חורין אמיתי. יוצא שיום כיפור הוא מעין יום עצמאות לפרט בו הוא משתחרר משעבודי עצמו, הבה ננצל את היום ההוא ונכנס לימי זמן שמחתנו הסמוכים לו נכתבים ונחתמים לחיי עולם הזה עם זיקה חזקה לחיי הנצח.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך