פרשת תצוה

״ בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו...״ וכך היה גם בדור של משה רבנו. שנים היו אז אויבי ישראל המובהקים- פרעה מלך מצרים ועמלק. ואנו שואלים מדוע ביחס לראשון מצווים אנו בתורה לזכור רק את יום צאתנו מרשותו; לעומת השני, שלגביו נצטוינו לזכור מה שעשה לנו, ועוד למחות את זכרו ״ מתחת השמיים״? האם גזרות פרעה הטיבו לנו יותר מהתקפת עמלק בנו בהיותנו בדרך במדבר?!

נרחיב את שאלתנו ונגיע למגילת אסתר. כל ילד יצביע על המן כזוכה בתואר ״הרשע״ של המגילה אף על פי שאגרות השמד נחתמו בטבעת המלך ואף הוא- המלך אחשוורוש- ישב ושתה ״לחיים״ בצאת השליחים עם המסר שמותר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים...״. מדוע אם כן נדון המן כרשע יותר מאחשוורוש?!

לפתור את התמיהות הללו נציע שיש לבחון בשני סוגי אנטישמיים- שונאי ישראל . יש שונא וטענתו עמו -״היהודים קמצנים״- ״היהודים מנצלים אותנו״, ״זרים הם היהודים והם עולים עלינו״ ועוד ועוד וכדומה. ויש שונאי לשמה - ללא טענה מוצהרת אלא שנאתו בדמו ובנפשו ואינו מסוגל להשתחרר ממנה. לא יועיל שום ויתור או שום פשרה או שום משא ומתן להמתיק ולהרגיע את ״החולי״ התהומית שהוא מרגיש בקרבו כלפי העם היהודי.

שיגשוגם של בני ישראל בארץ מצרים עורר בעם המצרי קנאה שהתפתחה לשנאה ולמרות שפרעה בעצמו הרוויח משגשוג זה נאלץ הוא להיכנע, לעמו מתחת איום של מרד, ולהפעיל גזרות אנטי ישראליות שלבסוף הביאו לשעבודים. הואיל וכלכלת מצרים התבססה על עבדות (המקום נקרא ״בית עבדים״) התביעה לשלח את עם העבדים, אפילו ל-3 ימים בלבד, הייתה בלתי סבירה ועל כן התעקש פרעה בסירובו, יוצא שאם היתה שנאה אצל פרעה כלפי בני ישראל היא לא הייתה בלתי מוסברת לעצמו ולאחרים.

בהשוואה לתיאור זה נצייר תמונה של עם הנמצא במדבר שומם, ללא מגע כלל עם עם אחר, ופתאום מותקף הוא מעם אחר במלחמה חסרת כל מניע שבגללו מקובל להכריז מלחמה. המסקנה- כנראה שמורה אצל המתקיף שנאה ״לשמה״; והיא התמונה של מלחמת עמלק. אין פלא, אם כן, שהוא (עמלק) נחשב לאויב מספר אחד של עם ישראל ואלוקיו. בחזור למגילת אסתר נמצא שם שאמר המן למלך אחשוורוש״... ולמלך אין שוב להניחם: אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף בסוף אשקול... להביא אל גנזי המלך״ (שם ג׳/ ח- ט). הבין המן בצדק שבניגוד לעצמו אין בקרבו של המלך אותה ״שנאה לשמה״; ועל כן מה שקובע אצלו היא הכדאיות להשאיר היהודים במלכותו- כן או לא (אינטרסנטיות). בדיקה מדויקת במה שכתוב שם תגלה שאולי הבין המלך שהצעתו של המן היתה ״לאבד״ את היהודים על ידי מכירתם כעבדים, ובכך להביא רווח עצום לאוצר המלכות. ואף הציע המן בנדיבות בלתי רגילה, לתת מכיסו מידית סכום עתק כמקדמה למלך על העסקה הזאת.

כאשר נודע למלך שנכתב בחותמו ״להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן״, שאל הוא את אסתר מי חתם על גזרה כזאת, וכעס מאוד על המן שרימה אותו. אם לא היה מקבל המן את משאלת ליבו בערמה זו היה בוודאי מחפש עוד ועוד תחבולות; אם כן היש פלא מדוע הוא מוכתר בתואר ״ הרשע״ ולא אחשוורוש.

עולה מדיוננו שבכל דור ודור, גם בדורנו, מחויבים אנו להכיר ולדעת את האויב- האם הוא מסוג עמלק והמן האגגי (מצאצאי עמלק); או שמא הוא מהטיפוס של פרעה ואחשוורוש. אם הוצע לאויבנו הערבים ״פשרה״ של ויתור על יותר מתשעים אחוז של חלקי ארצנו ששוחררו במלחמת ששת הימים, וסרבו לקבל זאת - באיזה סוג אויב מדובר לדעתכם?

המלצת העורך
ארכיון
Archive
תגיות
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png