מאמרים

פרשת וישלח

בפרשתנו שנקרא השבת, אנו קוראים על פטירת יצחק אבינו וקבורתו במערת המכפלה אשר בחברון על ידי שני בניו התאומים, עשיו ויעקב. סקרנותנו מעוררת את השאלה - כיצד נחלקה ירושתו של יצחק — הרי הוא היה עשיר מופלג?! אין התורה מספרת על כך , אולם חכמינו קבלו בנדון זה את הדברים כדלהלן: ... אמר עשיו ליעקב: נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשני חלקים ואני בורר (תחילה) שאני בכור... מה עשה יעקב? חלק לשני חלקים: כל מה שהניח אביו, חלק אחד; ואת ארץ ישראל לחלק אחד. מה עשה עשיו? הלך אצל ישמעאל למדבר להימלך בו... אמר ישמעאל לעשיו: האמורי והכנעני בארץ ויעקב בוטח לרשת את הארץ?! אלא טול מה שהניח אביך (את המטלטלים) ואין ליעקב מאומה. לקח עשיו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב... (פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח) את כל הסי

חנוכה על שום מה

את הלכות חנוכה פותח הרמב"ם בתיאור היסטורי על שאירע לעם ישראל בזמן מלכות יון וזה לשונו: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (פרק ג, א). תיאור מעין זה לא מצאנו ברמב"ם ביד החזקה שהוא ספר הלכות, לא בהלכות פסח, לא בהלכות מגילה ולא בהלכות אחרות והדבר אומר דרשני. התמיהה גדלה כשמעיינים בהמשך דברי הרמב"ם שם בהלכות ב – ג, שכתב: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום בחמשה

האמון המשפחתי

מתוך הספר 'שירת עלמות' - פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל פרקי "אורות", ישראל ותחייתו - הרב א.י. הכהן קוק, הארות לפסקה כו ראשי פרקים א. אהבה, אמונה ואמון ב. אהבת כלל הברואים ואהבת עם ישראל ג. טיבו הנעלה של הקשר שבין איש לאשתו ד. משמעות החיים וערכם מול מצוקות הקיום ה. המעילה המשפחתית – הרס העולם ו. מעמקי הנפש והשתוקקותם לדבר ה' ז. האמונה והאהבה - המנוף לחיוניות ויצירה בכל מערכות החיים ח. חיים רוחניים מלאים – בזיקתם לחיים ולמציאות ט. הזוגיות – הוויה של חיבור והתמזגות לישות אחת א. אהבה, אמונה ואמון אמון - במובן נאמנות, נאמנות במשפחה בין בני הזוג בנויה על בסיס איזושהי אמונה שבאמצעותה נוצר אמון הדדי. יש קשר הדדי בין אמונה לנאמנות - בין בני הזוג, בין בן אדם לחברו, לערכיו. אין נאמנות אמיתית ו

חיים של צניעות

מתוך הספר 'שירת עלמות' - פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל ראשי פרקים א. צניעות ופנימיות ב. אישה, מהי? ג. מהי תרבות? ד. הקדושה ה. הפרדה בין המינים ו. טבע האדם ז. חיים של צניעות א. צניעות ופנימיות נושא הצניעות אינו נוגע רק לצד המצומצם של הלבוש, על אף שהוא הבולט ביותר, אלא עומק הדברים מתחיל הרבה לפני זה. מה מהותי באדם? האם מערכת היחסים החיצונית שלו, כלומר, חשיפת הגוף וצורת ההתנהגות שלו, או הצד הרוחני שבו? אם ננסח זאת ביתר עומק, השאלה היא: מהו האדם - גופו או נשמתו? מכאן נובעת מערכת היחסים שלו עם בני אדם, אם היא גופנית-חושנית או רוחנית. אם העיקר באדם הוא הרוח שבו, אזי מערכת היחסים שלו רוחנית יותר. ואם העיקר באדם הוא החושים שבו, היא תהיה חושנית יותר. הצניעות פירושה - וכשמה כן היא - הפנמה, רא

חנה - מעיין של תפילה

מתוך הספר 'שירת עלמות' - פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל ראשי פרקים א. חנה - מקור להלכות תפילה ב. עקרות לשם תפילה ג. חנה המקלסת ד. חנה המשוררת ה. תפילת אישה - תפילת יחיד א. חנה - מקור להלכות תפילה הופעתה של חנה על במת התנ"ך אפופת תפילה; זו שקדמה ללידתו של שמואל הנביא וזו שלאחריה. היות חנה נטועה בעולם התפילה בא לידי ביטוי בגיוון הרב של הבעות ו'מצבים'; תפילה דיבור, שיח, שאלה, שפיכת שיח, על ה', לפני ה', אל ה', מעם ה'. ותתפלל על ה' ובכה תבכה (א,י) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' (א,יב) וחנה היא מדברת על לבה (א,יג) ואשפוך את נפשי לפני ה' (א,טו) מרוב שיחי וכעסי דברתי (א,טז) שלתך אשר שאלת מעמו (א,יז) אני האישה הניצבת... להתפלל אל ה' (א,כו) אל הנער הזה התפללתי... את שאלתי אשר שאלתי מעמו (א,כז) ו

איש ואישה

מתוך הספר 'שירת עלמות'-פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל חלק א: השווה והשונה ראשי פרקים א. שוויון בין גברים לנשים ב. השוני המשלים ג. הזכר והנקבה ד. שכל ורגש ה. ההבדל שבין גברים לנשים בחיובי המצוות ו. הגלוי והנסתר במעמד הגברים והנשים ז. "שעשני כרצונו" ח. השיתוף והאהבה א. שוויון בין גברים לנשים שאלה האם לפי התורה יש שוויון בין גברים לנשים או שמא כפי שטוענים, הגברים חשובים מהנשים? תשובה ככלל, ישנו שוויון בין גברים לנשים, וצלם אלהים שניתן באדם, כולל גברים ונשים כאחד. וכן התורה שייכת לכלל ישראל, גברים ונשים כאחד. וכאשר אנחנו אומרים בברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים" הכוונה שה' בחר בכל ישראל, גברים ונשים כאחד, ומתוך כך "נתן לנו את תורתו". וכן מקובל במסורת, שאילו בעת מתן תורה היתה חסרה שפחה

ביטול קידושין מחמת מום באיש

מאמר מתוך הספר מלילות ג ראשי פרקים: שני סוגי מקח טעות דין קידושי סריס קידושין שלא נמסרו לביאה טענת מקח טעות במום של האיש "טב למיטב טן דו" יבם מוכה שחין גירושין עקב מומים באיש היעדר גבורת אנשים טענת מקח טעות כשלא ידעו שזהו מום מומים לעניין ממון ולעניין אישות מחילה על מום - האם צריכה קניין טיפול פוריות כמחילה על מום א. מסקנה מדובר במקרה מצער של אשה יראת שמים ותמימה בעניני העולם הזה, לטענת מכיריה, שנישאה ליהודי שנולד סריס, ללא גיד אך עם אשכים, שעבר השתלה מסוימת שלא יהיה ניכר חיצונית שהוא סריס1. מספר שנים אחר הנישואין עברה האשה הפריה חוץ גופית, וילדה תינוקת הדומה לאביה מבחינה חיצונית[1] [2]. לאחר הלידה עברה האשה מסכת של התעללויות על ידי בעלה, שפגע גם בה וגם בבתם. בין לבין התברר שהבעל התפקר ונוהג

חובת העדפת עובד יהודי

מאמר מתוך הספר מלילות ג שאלה: מה עמדת ההלכה ביחס להעסקת פועלים נכרים בזמן שיש פועלים בני-ברית? והאם יש להעדיף לקנות מבני-ברית מאשר מנכרים, וכן למכור להם? תשובה: דרשו חז״ל בתורת כהנים לפרשת ״בהר״, על הפסוק ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך״1, שאם באת למכור או לקנות - קנה מיד עמיתך או מכור לו[1] [2]. ברייתא זו הובאה ברש״י על הפסוק שם. ואמנם הלכה זו לא הובאה בטור ובשו״ע, אולם הרמ״א כותב בתשובותיו, בעניין קנית ספרי הרמב״ם שהודפסו על ידי מהר״ם פדוואה ואחר כך הודפסו על ידי נכרי, שצריך לקנות אצל היהודי דווקא[3]. הרמ״א לא מחלק בין אם היהודי מוכר בזול או ביוקר יותר ממה שמוכר הנכרי; אדרבא, הוא כותב שאפילו אם המחיר שמציע הנכרי זול יותר, יש להעדיף לקנות דווקא אצל היהודי. הוא מוכיח זאת ממחלוקת ר' מאיר ור' יהודה בענ

בדין ברכות השחר וחיוב מאה ברכות בכל יום

מאמר מתוך הספר מלילות א א. ברכת "מלביש ערומים" על לבישת בגד חדש כתב מרן בשו"ע (או"ח רכג, ד): "בשעת הקנין (של בגד חדש) יש לו לברך (שהחיינו) אע"פ שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא ע"י שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן וכשילבשם מברך מלביש ערומים". המקור להלכה זו הוא בירושלמי (פרק ט' דברכות ה"ג), והובא בתוספות (ברכות נט, ב ד"ה ורבי יוחנן אמר). אולם בגמרא דידן (ברכות ס, ב) נזכרה ברכת מלביש ערומים בברכות השחר בלבד, ולא כברכה לפני הנאת לבישה, לפי שחיוב ברכת הנהנין נאמר על הנאת אכילה שהגוף נהנה, או הנאת הריח שהנשמה נהנית ממנו, אבל שאר הנאות אינן חשובות לחייב ברכה. וכנראה לאחר שנתקנה ברכה על הנאת לבישה בבוקר בברכות השחר, אומרים הברכה גם בלבישה של בגד חדש. ה"באר היטב" (שם סקי"ג בשם שו"ת הלק"ט ח"א סימן ה) הו

הסתכנות לשם הצלה

מאמר מתוך הספר מלילות א נתבקשתי לדבר בנושא כניסה לסיכון אישי על מנת להציל את חבירו. נושא זה אפשר לחלק לשלושה נושאי משנה: א. חיי שגרה כניסה לסיכון לשם הצלת חברו בזמן שגרה כמובא בגמרא (סנהדרין עג, א) הרואה את חבירו טובע בנהר או חיה רעה באה עליו וכו'. ב. מצב מלחמה חייל הרואה את חבירו פצוע תוך כדי קרב. ג. סיכון לצורך פרנסה מקצוע אזרחי שכרוך בו סיכון, כגון רופא המטפל בחולים במחלה מדבקת. בהתיחסות לשלושת המקרים דלעיל עולות שלוש אפשרויות: א. חייב לסכן את עצמו על מנת להציל חבירו. ב. מותר לו לסכן את עצמו. ג. אסור לו לסכן את עצמו בהצלת חבירו. א. חיי שגרה בנושא כניסה לסיכון כדי להציל את חבירו אנו לא מוצאים התיחסות מפורשת ברמב"ם ובטור (אינני מדבר על "דיוקים" כי "דיוק" זה ענין אחר אך התיחסות מפורשת אין),

הסבת מבנה בית כנסת לשימוש אחר

מאמר מתוך הספר מלילות א שאלה: בית כנסת החל להיבנות ביזמה של ראשי הציבור מתיקצוב ממשלתי שיועד למטרה זו. בתכנון המבנה, גודלו או מיקומו, לא שותפו המתפללים או נציגיהם. כאשר נוצל המימון עד תום נותר המבנה בלתי גמור. מסיבות שונות - קשיי מימון וחוסר התאמה של המבנה לצרכים העכשוויים של המתפללים - אין ציבור המתפללים מגלה ענין במבנה להשלמתו כבית כנסת. א. האם יש למבנה כפי שהוא כעת קדושת בית כנסת? ב. הניתן להסב אותו למטרה ציבורית אחרת? אם כן, באיזה אופן? תשובה: סוגיית הזמנה לאו מילתא היא שנינו בשו"ע (אורח חיים קנג, ח): "בנו בית סתם והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת דינו כבית הכנסת אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו, ואפילו אם בנוהו לשם בית הכנסת, וכיון שהתפללו בו אפילו אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפילה - קדוש". הל

בדיני יחוד

מאמר מתוך הספר מלילות א שאלה: בשנת תשנ"א קלט היישוב בית יתיר משפחות רבות של עולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר. עד מהרה התברר שאחדות מן הנשים שנקלטו ביישוב במסגרת עלייה זו אינן יהודיות. ארבע מהן בקשו להתגייר, והופנו לשם כך לבית-הדין של הרב דוב ליאור שליט"א בקרית ארבע. בית הדין פתח עבורן אולפן-גיור מיוחד בקרית ארבע שם קבלו הנשים הללו שיעורים ביסודות היהדות, מעין מכינה לגיור. שיעורים אלה התקיימו בקרית ארבע פעמיים בשבוע בין השעות: 8:30-10:30 בערב. דא עקא שהאוטובוס האחרון מקרית ארבע לדרום הר חברון יצא בשעה 9:00 באופן שאי-אפשר היה להשתתף בשיעורים ולחזור הביתה באוטובוס. לא היתה, על כן, ברירה אלא להוציא רכב מהמשק כדי להחזיר את הנשים הללו הביתה בתום השיעורים. לשם כך התארגנה תורנות בין הגברים ביישוב. ו

מסירת ציוד לחיילים לשם ביצוע עבודות בשבת

מאמר מתוך הספר מלילות ב שאלה: חיילים נדרשים לשכלל את ציודי המלחמה שברשותם, אפודים פקלי"ם אישיים וכו'. לצורך זה יש לחתוך ולגזור חלקי בדים ומתכות. ציודי תפירה גזירה וקשירה נמצאים באחריות המפקד, והחיילים בזמנם הפנוי פונים למפקד והוא נותן להם ציודים שונים על מנת לבצע את המשימה. השאלה היא האם מותר למפקד שומר מצוות למסור ציוד זה לחיילים חילונים העובדים על ציודם בשבת? תשובה: לפני עוור לא תתן מכשול שנינו בגמרא (פסחים כב' עב') "רבי נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נוח? תלמוד לומר לפני עוור לא תתן מכשול". על מנת להבין באלו תנאים נאמר האיסור של "לפני עיוור" יש צורך ללמוד סוגיא ארוכה בעבודה זרה (דף ו' ע'א). הסוגיא עוסקת באיסור משא ומתן עם עובדי עבודה זרה לפני חגיהם וחוקרת את סי

בדין אין מבטלים איסור לכתחילה

מאמר מתוך הספר מלילות ב א. כתב בשו"ת אבני מילואים סימן י"ח: "בגמ' יומא ת"ר מי שאחזו בולבוס מאכילין אותו הקל הקל תחלה. טבל ותרומה תנאי הוא, דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה אבל לא טבל והרב בעל מש"ל בספר פרשת דרכים הקשה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה והוא שיתקן ויפריש תרומה ויחזור ויערב עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל דהא מהתורה חד בתרי בטיל וכו'. ותירץ דכל איסור שנעשה שהוא לצורך החולה וכגון טבל ותרומה דאכילת הטבל או התרומה הוא צורך החולה וכן לשחוט לחולה או להאכילו נבלה דעל כרחך לצורך החולה צריכים אנו להתיר איסור דנטילת נשמה או איסור אכילת נבלה בזה הוא שאנו משערין האיסורין איזה קל ואיזהו חמור ומאכילין אותו הקל הקל תחלה אבל הכא באיסור ז

קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות

מאמר מתוך הספר מלילות א מקורות העוסקים בקדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות: א. משנה (מגילה כח, א): "ועוד אמר רבי יהודה בית כנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלי, ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשימותי את מקדשכם קדושתן אף כשהן שוממין". ב. תורת כהנים (פרק ו' פסקא ד') על הפסוק, "ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" (ויקרא כו, לא): "מקדש, מקדשי, מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות". המלבי"ם וכן התורה תמימה (סימן מב) מסבירים שדרשו כך בגלל שהמילה "מקדשיכם" היא בכינוי לישראל ולא כמו שבדרך כלל המילה "מקדש" בכינוי להקב"ה כגון ומקדשי תיראו. ג. משנה (מגילה כה, ב): "בני עיר שמכרו רחובה של עיר, לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית

מי אמור להכין את השבת- הוא או היא?

הגמרא במסכת שבת[1] מספרת על רבי אבהו שהיה יושב על מושב של שנהב והיה מנפח את האש שעליה היו מבשלים לשבת, על רב ענן שהיה לובש בערב שבת בגדים שאינו מקפיד אם יתלכלכו, על רבא שהיה מולח בעצמו את הדג לשבת, על רב פפא שהיה שוזר ומכין את הפתילות לנרות שבת בעצמו, על רב חסדא שהיה חותך את עלי התרד לחתיכות קטנות ועל עוד כהנה וכהנה מרבותינו האמוראים שהקפידו להשתתף בהכנות השבת במו ידיהם. ובכן נשאלות שתי שאלות: ראשית כל, מה עם ביטול תורה? איך בטלו ת"ת לשם מצוה שניתן לעשותה ע"י אחרים[2]? ותרצו[3]: הכנה לשבת היא מצוה שבגופו, כלומר שאי אפשר לצאת ידי חובתה על ידי שליח. מנין לחדש מצוה כזאת? הנצי"ב מוולוז'ין[4] חידש שהכנה לשבת היא מצוה מן התורה בפני עצמה, ונלמדה מהפסוק[5]: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו", שמ

פרשת ויצא

פרשתנו השבוע מכונה בשם ״ויצא״ על פי מילת פתיחתה ככתוב־ ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״, בהיות אבינו יעקב, יליד הארץ, בן 77 נאלץ הוא לצאת מן הארץ, בפעם הראשונה בחייו, מפאת מזימת אחיו עשו החפץ להורגו. ״בבא השמש״ (עת לילה) נתגלה אליו בורא עולם (יתברך שמו) לעודדו ולהבטיח לו שמירה בדרכו עד שובו הביתה. אין זה מקרי, לדעתנו, שהתגלות זאת מתרחשת דווקא בלילה כי בהשקפת התורה סמל הגלות הוא חושך. גם כאשר מתקבל היהודי שם בזרועות פתוחות ובכבוד רב, אין זו אלא הנחת מלכודת שמכין לו הגוי המקומי לטובתו עצמו בלבד. כך מצאנו בפרשתנו שהדוד לבן התברך בבנים ובעושר רב לרגל בואו של האחיין יעקב, וברמאות ״מקצועית״ נצלו עד תום, ובנוסף ניסה למנוע ממנו חופש היציאה מגלותו. לבסוף כאשר הרגיש יעקב שהוא במלכודת החליט לברוח עם ילדי

פרשת תולדות

הסתלקות מירושה בפרשתנו פרשת תולדות מסופר על הולדת התאומים יצחק ועשיו. והנה ברור שמבחינה פיזית עשיו הינו הבכור וכן באמת התייחס אליו יצחק כאל בנו בכורו. אומנם יעקב בחיר האבות אע"פ שנולד באופן פיזי אחריו אנו יודעים שרבקה וחז"ל התייחסו אליו בתור בכור האחים. וכבר רש"י[1] על הפרשה כותב מדוע יעקב הוא הבכור ולא עשיו שכתב: "שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:" אמנם בהמשך הפרשה יעקב לא

פרשת תולדות

בפתיחה לפרשתנו השבוע אנו קוראים על לידת שני בנים תאומים שנולדו ליצחק אבינו ואשתו רבקה אמנו. חשוב היה למקרא לציין שבלידה הזאת יצא ראשון עשו ואחריו תאומו יעקב, אולי כדאי שנבין את הסיפור הקטן שבהמשך הפסוקים. בהם מסופר על אותו היום שבא עשו מן השדה רעב אחרי עיסוקו בציד חיות ועופות. בכניסתו למטבח הבית פוגש הוא שם את יעקב אחיו המבשל ״נזיד( תבשיל) עדשים״. בלשון מליצית ורגשית פונה עשו אל יעקב ואומר ״הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף ( רעב בלשון המקרא) אנכי...׳׳. תגובת אחיו המפתיעה מאוד לא אחרה לבוא ככתוב: ..." מכרה כיום את בכורתך לי״. בזלזול השיב עשו ״ הנה אנוכי הולך למות- למה לי הבכורה?״ לא הסתפק יעקב במענה ההוא וביקש עוד ״...השבעה לי כיום״ ונחתמה העסקה בשבועתו של עשו. סכם הכתוב את הפרשיה הזאת בז

פרשת חיי שרה

בפרשתנו שאנו קוראים השבת, ישנם שני נושאים עיקריים והם: 1. רכישת מערת המכפלה אשר בחברון על ידי אברהם אבינו שהיא בעלת תוקף עד היום הזה. 2. ההשתדלות למען נשואי יצחק אבינו. שני הנושאים מוצגים בתורה בסיפורים ארוכים ומפורטים. הסיפור השני פותח בפנייתו של אברהם אל עבדו בה הוא מטיל עליו לנסוע מארץ כנען אל משפחתו שנשארה בחרן; ומשם להביא אשה הראויה ליצחק בנו. ההיטל הזה מלווה בשבועה כפולה. העבד נדרש להישבע שבשום אופן לא יקח אשה עבור יצחק מבנות הארץ (בנות הכנעני); וכן בשום אופן לא יתן ליצחק לצאת לחוץ לארץ עבור נשיאת אשה המסרבת לבוא אל ארץ כנען. בהשבעה הזאת אמר אברהם "אשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ"; אולם בהמשך דבריו, ברצונו לעודד את עבדו במשימתו, אמר "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי... הוא ישלח מלאכו

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png